א הימנעות מהקורבן פסח
אנו מכירים מדיני המס את ההבדל בין הימנעות להתחמקות. הימנעות ממס כרוכה במבנה הכספים שלך כדי למזער את המסים שלך באופן חוקי. לעומת זאת, העלמת מס היא סירוב לשלם מיסים שאתה חייב. ברור שכאשר מדובר במצוות, התחמקות – הימנעות ממילוי חובה – היא חוטאת. האם אפשר או בכלל ראוי למצוא דרך חוקית להימנע מהבאת קרבן פסח, הקרבן המיוחד שהובא אחר הצהריים לפני הלילה הראשון של פסח? הדיון בשאלה זו ייקח אותנו לסוגיות רחבות יותר, עקרוניות יותר עם השלכות מפתיעות.
התורה מאפשרת פטור מקרבן פסח למי שהוא טמא או במסע רחוק (שמות ט, י). במקרה כזה, אתה פטור מהבאת הקרבן אחר הצהריים שלפני פסח אך עדיין צריך להביאו כעבור חודש, לפסח שייני. מי שאינו מביא קרבן פסח וחסר לו פטור של טומאה או ריחוק, מקבל עונש קרייס, ניתוק מהאומה (שם, יג).
שנה אחת בימי המשנה חל יום ראשון של פסח בשבת. היה ויכוח אם מותר לנו להביא חגיגת קרבן בשבת. הרוב סברו שלא עלינו ואילו יהודה בן דורתי סבר שאנו מחויבים לעשות זאת. כדי לא להחמיץ את מה שנראה לו חיוב, עלו יהודה בן דורתי ובנו צפונה לפסח, כדי להתרחק מספיק כדי שיהיו פטורים מהבאת כל קרבן (פסחים ז ע”ב). נראה ממעשיהם שמותר לך לפטור במזיד את עצמך מהמצוה (הימנעות מפסח).
הגמרא (פסחים ז ע”ב) מספרת את סיפורו של ר’ יהודה בן בסירא שדן עם גוי בתוכניתו של האחרון לחוות את קרבן פסח בירושלים. אמנם הסיפור הזה מעניין כשלעצמו, אבל נראה ברור שר’ יהודה בן בסירא לא נסע לירושלים לכבוד קרבן פסח. איך זה יכול להיות? תוספות (ad loc., s.v. me-alyah) מציעים שאו שהוא היה זקן ולא יכול לנסוע, גר רחוק או שלא היה בעל קרקע בישראל. הפטור האחרון הוא נושא לדיון ולוויכוחים רבים. בהפרש, נראה שר’ יהודה בן בסירא היה פטור מהקרבן פסח ולא ניסה להביא. גם אם הפטור היחיד שלו היה מגורים רחוק מירושלים, הוא עדיין לא נסע מראש כדי להיות בירושלים לפסח. הרב יחזקאל לנדאו (המאה הי”ח, אוסטריה) אומר במפורש: אם אתה גר רחוק מירושלים, אתה לא צריך להגיע לשם כדי להביא קרבן פסח כי אתה פטור (צל”ח, יד).
II. כלל שלושים הימים
הרב יוסף באב”ד (המאה ה-19, אוקראינה) נאבק עם הרעיון הזה. כמובן שיש חובה על כל יהודי בכל העולם לנסוע לירושלים להביא את קרבן פסח בזמנו. אם למרות מאמציך, אינך מגיע בזמן או נטמא, אז אתה יכול להביא את הקרבן כעבור חודש בפסח שיני. אולם הוא מכיר בתקפותם של המקורות ההפוכים לעיל ומשאיר אותם כשאלה פתוחה (מנחה חינוך ה, יג).
הרב יעקב אמדן (המאה ה-18, גרמניה) טוען באופן דומה. האם באמת אפשר לומר שרק מי שגר בטווח של 15 מייל תלמודי מהמקדש בירושלים צריך להביא קרבן פסח אחר הצהריים שלפני פסח? כל השאר זכאים למרחקים ולכן הם פטורים. איך אפשר שלא לדרוש מאתנו מאמץ צנוע להגיע לירושלים לחג כדי להביא את הקרבן המיוחד? במקום זאת, הוא מציע, עלינו להתכונן לחג שלושים יום מראש. אנו רואים הלכה של שלושים ימי הכנה מופיעה במגוון מקומות. אם אתה גר יותר משלושים יום נסיעה מירושלים, אז אתה פטור. שתי דמויות התלמוד שהוזכרו לעיל היו רחוקות יותר משלושים יום מירושלים (שייל יעבץ א, 127).
אולם נראה שהגמרא (סוכה כ”ה ע”ב) אומרת שאנו מסתכלים רק על זמן ההתחייבות בפועל ולא שבועות מראש. הגמרא נובעת מהלכות שמע (דברים ו, ז) שמי שעוסק במצוה פטור ממצוה אחרת. הגמרא מערערת על כך משום שאנו יכולים ללמוד את אותו הלקח מהפטור של טמא מהקרבן פסח. מכיוון שהיו מעורבים במצוות קבורת מי שמת, הם פטורים ממצוות קרבן פסח. הגמרא עונה שצריך לשתי הגזירות. קרבן פסח אינו מספיק כי אנו עשויים לחשוב שאתה פטור רק אם אתה מעורב במצווה הראשונה לפני שמגיעה שעת המצווה השנייה. הם קברו את המנוח שבוע לפני קרבן פסח. ואין די בגזירת שמע כי אפשר לחשוב שהפטור אינו חל על מצוה מחמירה עד כדי אי קיומה נענש בקרייס. נראה מקטע זה שאין חובה אפילו שבוע לפני פסח, ופחות שלושים יום לפני כן. ההתחייבות מתחילה רק אחר הצהריים שלפני פסח. הרב יוסף אנגל (המאה ה-20,
פולין) בודקת באריכות האם חובת המצווה מתחילה במועד קיום או מראש (לק טוב, מס’ יא, סעיף ג’). בהוכחה שמינית זו הוא פונה לגמרא זו בסוכה ומבחין בין חיוב עשיית מצוה לבין זמן קיום. החובה מתחילה שלושים יום מראש (כמו שאומר הרב יעקב עמדן) אבל הזמן למלא אותה הוא אחר הצהריים של ערב פסח (כמו שאומרת הגמרא בסוכה).
III. פטור מדהים
הרב אברהם דנציג (המאה ה-19, ליטא) מציין כי אנו מחויבים להוציא עד 20% מהונו הנקי על מנת למלא חובה חיובית מקראית. הוא שואל האם זה אומר שאנחנו מחויבים להתרחק מביתנו כדי לקיים מצווה. למשל, אם אין שופר בעיר, האם עלינו לבלות את ראש השנה בעיר אחרת כדי לקיים את המצווה ההיא? הוא משאיר זאת כשאלה פתוחה ב”חי אדם” שלו (68:19). עם זאת, בנשמתו אדם (לשם) הוא טוען שאין אנו צריכים לעזוב את עיר הולדתנו כדי לקיים מצווה. אם אין שופר, נסתפק בלעדיו. הוא מצביע על הגמרא (ראש השנה ל”ד ע”ב) על מי שצריך לבחור אם ללכת בראש השנה לעיר שמישהו יתקע בשופר או לעיר שבה יהיה חזן, לאיזה עיר הוא צריך ללכת? מדוע, שואל הרב דנציג, האם לא כל האנשים בעיר עם חזן מחויבים ללכת לעיר עם השופר (או להיפך)? אלא, לדבריו, החיוב מתחיל רק כאשר מתחיל זמן קיום המצווה, שהוא בחג, ולא שלושים יום מראש. בחג, בדרך כלל אי אפשר לנסוע לעיר אחרת. לכן, אינך צריך לצאת מעירך כדי לקיים מצווה. כך גם לגבי סוכה וקרבן פסח.
הרב משה שטרנבוך (המשך, ישראל) כותב בתדהמה על מסקנה זו (מועדים וזמנים, כרך א, מס’ 3). אם אינכם צריכים להתכונן למצווה, תוכלו למצוא את עצמכם פטורים ממגוון רחב של מצוות. אפשר לעלות על מטוס בלילות בלי תפילין ואז לא להניח אותן כל הטיול. אל תקנה לולב ואז כשמגיע סוכות אתה פטור מהמצווה. נכון, זו קצת הגזמה. ברגע שהבוקר מגיע, אתה מחויב למצוא זוג תפילין, גם אם זה עולה לך עד 20% מהנכסים שלך. אז בדקו עם היועץ הפיננסי שלכם לפני שיוצאים לטיול ללא תפילין. ולמרות שאי אפשר לקנות לולב ביום טוב, אתה יכול להסתובב בעיר ולנסות לשאול (באופן הראוי) של מישהו אחר. אבל עדיין, כל הגישה הזו נראית בלתי סבירה בעיני הרב שטרנבוך. הגמרא על ראש השנה ודאי דנה בנסיבות חריגות, כגון מלחמה. (או ראה יבמוס 35a שמקרים רבים הם תיאורטיים ולא התרחשו בפועל.)
אדרבה, הרב שטרנבוך מבחין בין מי שפטור ממצווה (פטור) לבין מי שאינו מסוגל לקיים אותה (annus). אתה מחויב להימנע מלהיות אנוס על ידי הכנה מוקדמת של שופר, לולב, תפילין וכדומה. אתה לא בהכרח חייב בעצמך אלא אתה צריך להבטיח שתוכל לקיים את המצווה. אינך יכול להעמיד עצמך במצב של חוסר יכולת לקיים את המצווה. לעומת זאת, מי שרחוק מירושלים פטור מהבאת קרבן פסח. מותר לך להעמיד את עצמך במצב של פטור (פאטור), רק לא במצב של חוסר יכולת (אנוס).
לסיכום, נראה שיש ויכוח האם מותר לנו לפטור בכוונה את קרבן פסח או שחייבים לנסוע עד שלושים יום כדי להביאו. עם הטכנולוגיה של היום, רוב המקומות בעולם נמצאים במרחק של שלושים יום מסע מירושלים. כמובן שעל כולנו לשאוף לקיים כמה שיותר מצוות בצורה הטובה ביותר. עם זאת, אם אין התחייבות מוחלטת, יש לנו יותר גמישות בתכנון לוחות הזמנים שלנו ובטיפול במצבים חריגים.